מכתב ליוסי קדמי

 

4 בינואר 2013

יוסי שלום,

רציתי לכתוב לך מזה זמן מה אני חשה בעקבות הקורס ששינה את חיי ולהודות לך על כך מקרב לב.

אני רוצה לספר לך שכבר בימי הקורס עצמו התחלתי להרגיש שינוי בחשיבה שלי.
הבנתי פתאום כי עד היום, מבלי להיות מודעת לכך, הייתי עסוקה ללא הרף בסוגסטיות שליליות. נהגתי לדמיין את הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות כדי "להכין את עצמי", הייתי עסוקה ללא הרף במחשבות שליליות, בשיפוט עצמי, בהשוואות של עצמי לאחרים (כמובן, רק השוואת בהן נכשלתי לעומת אחרים) ובביקורת מאד נוקשה כלפי עצמי. פלא שסבלתי מחרדות ומעצבות? הרי עסקתי ללא הרף וביכולת התמדה אינסופית בהורדת הביטחון העצמי, בהפחדות עצמיות, סוגסטיות שליליות ושיפוטיות שנגועה בהכללות, עיוותים והשמטות. כשאני חושבת היום על המחשבות שהיו לי בעבר אני רואה עד כמה הן נגועות בכל אלו ואני נדהמת על הנזק שעשיתי לעצמי. אני מרגישה שהקורס "העיר" אותי ו"האיר" אותי באותה מידה.

הדוגמא המרכזית שאני חושבת עליה היתה הלידה של בני.
עוד הרבה לפני ההיריון עצמו כבר הייתי עסוקה בפחדים מהלידה, בקריאת סיפורי לידה של אחרות "כדי להכין את עצמי" ובעיסוק הבלתי פוסק במחשבות של איך להקל על הלידה ולא להגיע לניתוח קיסרי. היום אני מבינה שבפועל פשוט תכנתתי את עצמי לתסריטים הכי גרועים, קראתי סיפורי אימה (פלא שנכנסתי לחרדות?) והייתי עסוקה כל כך ב"איך לא להגיע לניתוח קיסרי" שכמובן בסופו של דבר הלידה נתקעה בלי שאף אחד מהרופאים ידעו לומר מדוע ובסופו של דבר הובלתי לניתוח קיסרי חירום. ההבנה הזו גורמת לי היום שלווה ונחת כי הבנתי עד כמה הדברים בשליטתי והחלטתי כבר עכשיו שהלידה הבאה תהיה קסומה, רגועה ושלווה.

הייתי במשך מספר שנים בטיפולים פסיכולוגיים.
הייתי בטיפול דינאמי שבו מדברים על העבר ועל הכאב ללא הרף. הייתי עסוקה המון במותה על אמי וביחסים בינינו. זכורים לי ימים שבהם יצאתי מהטיפול שבורה, עצובה וכואבת והשיח העצמי היה שזה בסדר שכואב, כי אני מגיעה לעומק של הדברים. לאחר מכן עברתי לטיפול קוגניטיבי שעזר קצת יותר כי הבנתי שאפשר לשלוט במחשבות במידה מסוימת. אבל אף טיפול פסיכולוגי לא עשה לי את מה שהקורס שלך, בן תשעת הימים, עשה. ההבנה הזו שלכל אחד מפת עולם משלו הבהירה לי כי אין טעם להשוות את עצמי לאחרים ולהכללות, העיוותים וההשמטות שלהם. ההבנה שיש לי שעד היום עסקתי בסוגסטיות שליליות ובכל דרך אפשרית כדי להכין את עצמי לנורא מכל ו"להגיע למודעות" עזרו לי להרפות ולהתחיל לעסוק בהיפך הגמור. התרגולים, הדיבור עם תת המודע שלי וההבנה שאני לא אשמה באמונות שלי, אבל בכוחי לשנות אותן – עשו פלאים אצלי. הדיבור עם החלקים שלי שינו לחלוטין את ההסתכלות העצמית שלי. במקום "אני חרדתית" ו"אני אדם חלש" לאדם שהחרדה היא רק חלק ממנו וחלק שאני יכולה לעבוד עליו ולשנות אותו, כי הוא חלק שבסך הכל רוצה בטובתי. אני יכולה לדבר איתו ולהגיע איתו להסכם והגעתי איתו להבנה שאין לי עוד צורך בו. מאז הקורס לא היה לי ולו התקף חרדה אחד.

אני מרגישה היום אופטימית יותר, מאושרת יותר, נינוחה יותר והרבה יותר אוהבת.
פתאום משהו נפתח אצלי. אני כועסת פחות, סבלנית יותר ואוהבת אנשים הרבה יותר. תמיד הייתי כזו שרואה את הטוב אצל אחרים (אבל לא אצלי). עכשיו אני רואה את הטוב אצלי ומצליחה לראות אצל אחרים טוב כפול ומכופל. האנרגיה החיובית זורמת ואני מרגישה תחושה של יכולת ותקווה. ובכל זאת... אני מודה שיש עוד המון דברים שאני צריכה לעבוד עליהם. ואעשה זאת.

אם זכור לך, תרגלת איתי באחד המפגשים את הסקווש. ביקשת לבחור מישהו שיש לו קונפליקט פנימי ואני, למרות החשש התמידי שלי לעמוד בפני קהל, ידעתי שאני חייבת לתרגל את זה כי היה לי קונפליקט פנימי שממש הדיר שינה מעיני – האם אני רוצה עוד ילד או לא? לא הצלחתי להגיע למחשבה רצופה בנושא. היו ימים שהרגשתי מוכנה ורוצה והיום ימים שבדיוק ההיפך והחרדות היו קשות. המון מחשבות התרוצצו בראש יום לאחר יום לאחר יום, ללא הרף. אחרי התרגול איתך הרגשתי פתאום שלווה. למחרת בבוקר קמתי בתחושת ידיעה – אני רוצה עוד ילד אבל לא עכשיו. ופתאום הצלחתי להניח לזה, לתת לעצמי זמן. המחשבות המענות כל כך פסקו. וזה מה שגרם לי גם להבין שאכן שינוי יכול להתרחש מהר. אני חושבת שעד אותו הרגע הזה פקפקתי בכך.

והדבר הנפלא ביותר – אני יכולה להיות היום אמא יותר טובה.
אני מבינה את החשיבות של מה שהילד נחשף אליו, אני עוסקת בסוגסטיות חיוביות עבורו, ודואגת שהאווירה בבית תמיד תהיה שמחה ומלאת אור. וזה עובד נפלא! אני רואה את הילדון הקטן שלי, בן שנתיים ועשרה חודשים, שכבר הטמיע את עוגן "יש" ומשתמש בו, שמח ומאושר. יודע להרגיע את עצמו כשהוא כועס או עצוב. אתמול הוא שאל אותי: "אמא, מה זה משעמם?" והסברתי לו שמשעמם לנו כשאין לנו מה לעשות. אז הוא ענה לי: "לי לא משעמם אף פעם כי אני חושב". כמה נפלא... איזו תובנה מדהימה, איזו יכולת להשתמש באותה מילה למקום החיובי והשלילי. מה רב כוחה של הנומינליזציה.

תודה לך יוסי. על היחס החם והאבהי, על התרגולים שתרגלתי איתך, על האהבה שיש בך לכולם ולעולם, על מה שלימדת אותי, על היופי שאתה מקרין לעולם ומעביר לאנשים סביבך. אני עוד אחזור לשיעורים איתך... ללא ספק תראה אותי במאסטר, כנראה בעוד שנה. תודה על הגלים החיוביים שהעברת הלאה אלי וממני אל אחרים וכך גם לגבי כל אלו שלומדים אצלך.

תודה לך על הכל!

לעולם לא אשכח אותך

חיבוק גדול!

רקפת

 

במידה ותרצו לדבר עם רקפת אישית ניתן לעשות זאת דרך קרולין 054-5251717

 קראו עכשיו - שאלות שחשוב לשאול לפני שמחליטים היכן ללמוד NLP