איך הפכתי לאבא די מחורבן?

לפני שנים כאשר בני האהוב בן עמד לקראת סיום שרותו הצבאי, הוא פנה אלי ואמר:
"אבא, בוא תראה משהו מקסים" , אני, שכבר הייתי צריך להיות מורגל בהתלהבות הבלתי ניתנת לריסון שלו, שואל " איפה?" , " בוא ניסע " הוא אומר.

jeepכשהגענו להרצליה זו היתה כבר שעת ערב, במגרש חניה באחד הרחובות, עמד לו ג'יפ חבוט, חלקים שונים מפורקים, וזוית העמידה שלו היתה בשיפוע מוזר.

"תראה, תראה איזה ג'יפ מדהים " הוא אומר בהתלהבות,
הבטתי סביב ושאלתי "איפה?".

אילו הייתם מכירים את בן, הייתם יודעים שאין דבר שעומד בפניו. כבר למחרת הגיע הגרר שפרק את "הדבר הזה" אצלנו בחניה.

בן, חזר לצבא, והנה אני, ניצב מול 4 גלגלים והגה .
אמרתי בליבי " אך, הנה אני הולך לפנק את הבן שלי, עד שיגיע לחופשה הביתה, אני הולך לשפץ לו את הג'יפ ולהפתיע אותו".

השיפוץ עלה לי למעלה מ- 10,000 ש'ח. אבל בליבי אמרתי " זו המתנה שלי, לבן שלי שקורע את התחת בצבא".

שבועיים חלפו , הג'יפ המשופץ חונה בחניה, ו..בן חוזר הביתה.
כאשר בישרתי לו על ההפתעה, הוא חיבק והודה לי, אבל , משהו היה חסר.
עדיין לא ידעתי להצביע מה זה ה"משהו הזה" אבל הוא היה שם.
באותה שבת, אני מוצא את בן שוכב מתחת לג'יפ, " טוב, מה קרה?" אני שואל.
"יצאתי לטיול איתו ועכשיו אני מסדר כמה דברים שנפגעו בשטח" הוא אומר וממשיך לפרק כל מיני חלקי מנוע.

10,000 ש'ח... שטר אחר שטר החלו לנוע לי בתנועה מוזרה מול העיניים, הרגשתי את התחושה הזו בבטן, כאילו אומרת לי " אהבל, זרקת כסף, תודה בזה!"

במוצאי אותה שבת הג'יפ כבר לא היה במצב נסיעה, מיכל דלק וחלקים אחרים נערמו על המושב האחורי, ו...הכל , מכוסה בברזנט.
ה"פיוזים" זימזמו בראש , ודיאלוג פנימי, די קולני, התנהל ב"רווח שבין האוזניים" שלי .
"אבא טוב רצית להיות,אה? להפתיע את הילד החמוד שלך? בשביל מה היית צריך לעשות את זה? הרי הוא לא מעריך את כל הכסף הזה....." ועוד ועוד זמירות ,שלי עם עצמי, ואולי גם אתם יכולים להזכר במצבים דומים בחיים.

קראתי לבן, ואמרתי: " בן אנחנו חייבים לדבר ו..עכשיו!"

ולא תאמינו מה קרה בשיחה הזו!

כאשר גמרתי לתאר לבן את הדברים ,מנקודת הראות שלי , ועשיתי את זה בקול הכי רגוע שיכולתי לגייס, אמר לי בן את המילים הבאות:
"אבא, אתה יודע שאני אוהב אותך ושמח לקבל מתנות ממך, אבל, כאשר קניתי את הג'יפ, החלום שלי היה, לקחת אותו מהמצב בו הוא נמצא, ובכל חופשה לשפץ אותו לבד, ללמוד כל חלק וחלק, ולעשות אותו בדיוק כפי שראיתי אותו בדמיון שלי"

היה שקט בחדר, הבטתי בו, השפלתי מבט ו.....אני חושב שאולי אפילו ביצבצו להן דמעות בעיניים ( נכון, גם על ה- 10,000 ש'ח שנשטפו להם..) בעיקר על הכנות , הישירות והדרך בה הוא אמר את הדברים, ועל הפער העצום - בין מה שאני ראיתי לבין מה שהוא ראה.

ולפתע קלטתי שה"מתנה" של האב האוהב, זה למעשה - חוסר כבוד לבן שלי, לתוכניות שלו , ל.. מפה האישית שלו.
הבטתי לו בעיניים, בקשתי את סליחתו והתנצלתי.
לקחתי אחריות מלאה על הטעות שלי, ראיתי בזה שיעור גדול, אומנם שיעור שעלה לי סכום לא מבוטל, אבל שיעור חשוב ,והבטחתי לבן ולעצמי "על הטעות הזו לעולם לא אחזור שוב!"

ואם תחשבו על זה, מה בעצם קרה כאן?

כאשר עמדנו בן ואני מול הג'יפ באותו מגרש חניה בהרצליה, בן ראה תמונה של עצמו, שוכב מתחת לג'יפ,ומבלה ימים של התעסקות בשיפוץ כל חלק, היתה לו גם תמונה של הג'יפ כפי שיראה בסוף התהליך, תמונה של היצירה שהוא עומד ליצור.

ובאותו זמן בדיוק, התמונות אצלי בראש היו שונות לחלוטין, אני ראיתי תמונה של הג'יפ כשהוא תקין ונוסע, ואת בן מטייל איתו בשטח. נכון, גם ראיתי תמונות שלי ושל אשתי יוצאים לטיולי שטח, דבר שנהגנו לעשות בעבר.

2 אנשים - תמונות שונות.

ואני שראיתי את הדברים מתוך העולם שלי, מתוך המפה שלי,הייתי בטוח שאני אבא נפלא, ואני עושה את המעשה הנכון - אבל, בפועל מה עשיתי?

בפועל ניפצתי לבן את החלום ! כן, בפועל הייתי אבא די מחורבן!

מיותר לציין שהג'יפ הזה פשוט נעזב ואחרי תקופה נמכר כגרוטאה - בדיוק כפי שהחלום נופץ ונמחה!

ואני בסך הכל רציתי לפנק את הבן שלי. אז האם אני אבא טוב או משהו אחר?


למשלוח תגובה ליוסי קדמי This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.