הצצה לחדר העבודה של יוסי קדמי - סיפורו של מתן

הבהרה: מתן הוא שם בדוי לשמירה על פרטיות מלאה.

מאז שמתן זוכר את עצמו הוא זוכר את הקושי לדבר עם זרים, את הרגליים הרועדות, את המחנק בגרון. כאשר הגיע לגיל גיוס לאחר מבדקים שונים הוחלט לפטור אותו מהשרות הצבאי. מתן מעולם לא הצליח להתמיד במקום עבודה, וכאשר שאלתי אותו מה עם בת זוג, ענה בקול לוחש: "מעולם לא הייתה לי חברה."

כאשר מתן נכנס למשרדי הוא הרשים אותי בהופעה החיצונית שלו.
כהרגלי פתחתי בשאלה, "מה מטרת הפגישה?"
תשובתו הייתה:"אני מבולבל לגבי העתיד, לא מצליח להחזיק מעמד במקום אחד, שנה הבאה אני כבר אהיה בן 30 ואני רוצה לעשות סדר בחיים שלי".
השיחה ביננו החלה להתמקד בעתיד אך בכל פעם שעלתה אפשרות שעשויה להתאים למתן, טון הקול לפתע נחלש , מבט העיניים הופנה למטה, מן תחושה של התנגדות או קונפליקט פנימי, בשלב מסוים אמרתי: "מתן, בוא נעצור לרגע, כשאני שומע אותך אני תוהה בליבי האם יש משהו נוסף שמפריע לך.... ", הייתה שתיקה, מתן הביט בי בעיניו החומות ואמר:" מעולם לא דברתי על זה עם אדם. קשה לי מאוד לדבר עם זרים. אני ממש נכנס להתקף של חרדה שאני מרגיש אותו בכל הגוף. אתה יודע, עכשיו, לפני שהגעתי אלייך, בדלת הכניסה, כמעט והסתובבתי והלכתי..."

"ממתי אתה זוכר את ההתנהגות הזו?" שאלתי ,
"מאז ומעולם, מיום שאני זוכר את עצמי" ענה מתן.

"תגיד" אמרתי "האם יכול להיות שיצאת מבטן אימך עם ההתנהגות הזו? האם יכול להיות שכאשר הרופא המיילד הביט בך הרגשת פחד והשפלת מבט?"
מתן חייך חיוך מקסים ואמר "לא" משועשע, "מצויין" המשכתי "כלומר בגיל צעיר כלשהו קרה משהו שבעקבותיו החלה להיווצר בך ההתנהגות הזו, נשמע הגיוני?" , מתן הנהן בראשו ואמר "הגיוני מאוד".

"אז בוא לרגע חשוב על הילד בן השנתיים או החמש ששמע או ראה או חווה משהו שהתחיל להניע מנגנון שבעקבותיו התקבלה ההחלטה, לדבר עם זרים זה מסוכן, או משהו דומה, חשוב לרגע שהחלטה כזו נחרטה בראשו של ילד קטן, ולמרות שהשנים חלפו והוא הלך וגדל , הוא הקפיד להתייחס להחלטה הזו כאל אמת, וככול שהזמן חלף הוא צבר יותר ויותר הוכחות שזה אכן כך, שחיזקו עוד יותר את ההחלטה, מן גלגל שרק הולך ומחזק את עצמו, הגיוני?"

מתן, לא ענה לי, אלא רק הנהו בראשו והביט לצד בניסיון להסתיר את הדמעות שרצו לפרוץ להן.
"אילו הדמעות האלו היו יכולות לדבר, מה הן היו אומרות מתן? " שאלתי, ובעוד הדמעות זולגות ענה לי : "הן היו אומרות , עד כאן, לא יותר, הגיע הזמן לקבל החלטה אחרת", "מצויין" עניתי, "אבל" השיב מתן, אני כל הזמן אומר לעצמי , די כבר, לא מתאים לך להתנהג כך, תשתנה, אך דבר לא עוזר, וזה ממשיך וממשיך"

"תחשוב לרגע" אמרתי "האם הפחד הזה הגיוני?"
"לא"
"אילו היית יכול עכשיו לשנות את ההתנהגות הזו, האם היית עושה זאת?"
"בשנייה זו " השיב מתן,

"כלומר הגיוני שההתנהגות הזו נשלטת ע"י איזה שהוא חלק בלתי מודע בך, חלק שאין לך שליטה מודעת בו, האם זה נשמע הגיוני?"
"כן"
"לכן התהליך שאנחנו הולכים לעשות הוא תהליך שעובד עם החלק הלא מודע הזה, ותחשוב, כאשר תהיה אפשרות לתקשר עם החלק הזה, ובאמת לעשות בו שינוי, האם הגיוני שההתנהגות הזו תשתנה?"
"כן"

בשלב הזה הנחתי את מתן בתהליך בו נוצרת תקשורת עם תת המודע ליצירת התנהגות חדשה שתהייה הרבה יותר יעילה עבורו ושתשקף את מי שהוא היום, עם היכולות והכריזמה שבו.

לפני שהסתיים המפגש שלנו, שאלתי את מתן " מה המשפט שמשקף את מה שאתה מרגיש עכשיו?"
בקול בוטח ובעיניים קורנות אמר:" אני מלא ביטחון ועוצמה ואוהב את מי שאני"
"מצויין" אמרתי, ולימדתי אותו את שיטת אמיל קואה לאוטוסוגסטיה מודעת, להטמעת המשפט בתת המודע.

weddingRingsלמעלה מחצי שנה לא שמעתי דבר ממתן.

לפני מספר ימים הגיעה מעטפה בדואר ממתן, כאשר פתחתי אותה התרגשתי, בפנים הייתה הזמנה לחתונה של מתן, עם תוספת אישית בכתב יד "הכרנו שעה אחת בלבד, אולי השעה החשובה בחיי".
אני מתרגש שוב אפילו כאשר אני כותב עכשיו מילים אלו.

הסיבה בגללה החלטתי לשתף בסיפורו של מתן היא כדי לחשוף בפנייך את היכולות המדהימות הנפתחות כאשר עובדים עם כלים של היפנוזה עצמית ו-NLP.
היכולת לחולל שינוי יסודי ואמיתי בפגישה אחת - זהו כוחה האמיתי של עבודה עם תת המודע.

 

למשלוח תגובה ליוסי קדמי

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.