כאשר אני עושה את זה - זה משהו אחר

יש התנהגויות שהן חיוביות עבורנו ויש כאלו שהן שליליות.

האם זה תמיד כך?

האם התנהגות "חיובית" היא תמיד כזו? ולהיפך התנהגות שלילית?

כאשר אדם מוציא את כספו עבור דברים החשובים לנו – נקרא לו "נדיב"

כאשר אדם מוציא את כספו עבור דברים שאינם חשובים לנו – נקרא לו "בזבזן"

כאשר אדם מוציא את כספו עבור דברים שמנוגדים לערכים שלנו – נקרא לו "חסר אחריות"

3 מצבים בהם אדם מוציא את כספו – ולכל מצב אנו נותנים פרשנות שונה מתוך האמונות והמחשבות שלנו.

כלומר יש התנהגות מסוימת שהיא תאור של פעולות שהאדם עושה, ההתנהגות הזו אינה טובה או רעה, הפרשנות שלנו להתנהגות מעניקה לה התיחסות חיובית או שלילית.

"אדם מוציא כסף " = פעולה

"קמצן" , "נדיב" , "בזבזן" = פרשנות.

במצבים רבים אנו נוטים לתת פרשנות שונה לאותה ההתנהגות כאשר אנחנו מבצעים אותה או מישהו אחר.

 

כך קורה ש...:

כאשר אתה "גס רוח" - אני רק אומר את מה שאני חושב
כאשר אתה "דוחף" - אני רק מממש את זכויותי
כאשר אתה חמדן - אני רק אחד שאוהב דברים יפים
כאשר אתה הססן - אני אדם שקול
כאשר אתה פחדן - אני אדם זהיר
כאשר אתה ניכנע - אני רק מוותר
כאשר אתה "משמיצן" - אני רק מוקיע עוול
כאשר אתה "רכלן" - אני רק מספר עובדות
כאשר אתה "קפדן" - אני רק אדם מסודר
כאשר אתה יהיר - אני אדם גאה
וכאשר אתה חסר מעצורים - אני אמיץ
ואם אתה פטפטן - אני איש שיחה
ואם אתה פזרן - אצלי זו נדיבות
כאשר אתה קמצן - אני אדם חסכן
ואתה דוחף את האף לכל מקום - אני רק נותן עצות
אתה עקשן - אני עקבי
אתה גנדרן - אני אדם אופנתי
אתה "חסר עמוד שידרה" - אני ניתן לשיכנוע
כאשר אתה שוכח, אתה מזלזל - אני סתם שכחתי

 

אז האם, כאשר שנינו נוהגים באותה התנהגות - אני זה משהו אחר ?

ומדוע ההבדל הזה?

אולי, כי את הפרשנות להתנהגותו של האחר אנו נותנים מתוך בדיקת מעשיו והתוצאה שלהם,ואילו את הפרשנות למעשים שלנו אנו נותנים מתוך בדיקת הכוונה שלנו.

כמה זה היה יכול להיות נפלא, אילו היינו מתחילים יותר להתייחס לכוונות האמיתיות של האחר, ולהבין שלרוב הן כוונות טובות?

 

כי אני זה אתה - ואתה זה אני

 

למשלוח תגובה ליוסי קדמי

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.