לא צריך לסלוח לאף אחד

לא צריך לסלוח לאף אחד
סיפור יהודי על איש הנרות

מספרים על יהודי שחי בעיירה קטנה לפני שנים רבות.
כל בני העיירה מקטן ועד גדול הכירו את סיפורו של האיש, איש-הנרות.
לרבים נראה היה כאילו מפעל הנרות ששכן בככר העיירה היה קיים מאז ומעולם.
המפעל עבר בירושה מאב-לבן, כך דור אחר דור. ובכל פעם שאב הלך לעולמו, היה מחליפו בנו הבכור ונושא את השם "איש הנרות".
יום אחד חשב בליבו איש הנרות, מדוע שלא ארחיב את המפעל ואתחיל לייצר מוצרים נוספים? והחל מיד לחפש שותף שיסייע לו בממון הנדרש לשינוי.

השמועה פשטה בעיירה וכהרף עין התייצב זר שהזדהה כבעל ממון רב וקשרים רבים, ניתן היה ללמוד על מעמדו גם מהלבוש המפואר וגינוני התנהגותו.
בתוך ימים אחדים נקשר חוזה השותפות ביניהם.

איש הנרות שהתפעל כל כך מעושרו הרב של השותף הסכים בשמחה להפקיד בידיו את כל ניהול הכספים בעוד הוא ימשיך במלאכת אבותיו אותה הכיר טוב כל כך.

בוקר אחד נשמעה זעקה גדולה שהגיעה לאוזניהם של כל בני העיירה,

גוועלד!!!  גוועלד!!!....

lighting candleזעקות אלו בקעו מגרונו של איש הנרות כאשר גילה שהשותף נעלם עם הכספת הקטנה בה היה כל הונו.
הזעקות שאט אט דעכו הוחלפו בכעס שהלך והתגבר , כעס כמוהו לא ידע מעולם, כעס אותו חש בכל שריר משרירי גופו, כעס שמילא את מחשבותיו מבוקר עד ערב.
בלילות כמו גם בימים נדדו מחשבותיו למעשי הנקם הנוראיים ביותר להם ראוי אותו בן בליעל, ומחשבות אלו ודומות להן העסיקהו יום וליל.

בכאבו הרב החליט לפנות לרב הידוע שחסידיו קראו לו "בעל האור" וששמו נישא למרחקים כבעל יכולות גדולות.

"כן בני , במה אוכל לעזור לך?" שאל הרב בקולו העמוק ועם מבט עיניים חם ואוהב

איש הנרות סיפר לו את סיפורו.

"מצוין בני.צא לככר השוק וחפש מעט צבע שחור ומברשת קטנה?" אמר הרב

איש הנרות הביט בפליאה כמנסה להבין, אך מיד המשיך " כן רבי, אעשה זאת מיד ואשוב".

חזר איש הנרות עם פחית הצבע והמברשת והושיטם אל הרב.

הרב , הושיט את ידו ובקש מאיש הנרות את משקפיו.

ללא היסוס הסיר את משקפיו ומסרם לרב בעודו תוהה מה מבקש הרב לעשות.

הרב נטל את המשקפיים הניחם על השולחן והחל צובע את כל אחת מהעדשות בצבע השחור, כשהוא מקפיד לצבוע כל נקודה חשופה.

כאשר סיים המתין הרב מעט והחזירם לאיש הנרות .

"מהיום ובמשך שבעה ימים רצופים הקפד ללכת עם המשקפיים על עיניך,

נשוב ונפגש בעוד שבוע"

הרכיב איש הנרות את המשקפיים וגשש דרכו באפלה לצאת מבית הרב.

למרות הקושי הרב הקפיד איש הנרות להרכיב את המשקפיים השחורים, למרות שכמעט ולא חדרה דרכם קרן אור, למרות שכמעט ולא יכל לזהות את ילדיו והקרובים לו, למרות שלא יכל לקרוא מסמך, הקפיד במשך שבעה ימים מלאים כמצוות הרב.

"שלום רבי " אמר איש הנרות מקץ שבעה ימים,

"שלום לך בני" אמר הרב בקולו החם והאוהב "הואל נא להסיר עכשיו את המשקפיים"

איש הנרות מיצמץ בעיניו שהתרגלו לאפלה , חייך ואמר לרב "זה אושר גדול לראות את האור".

"יפה אמרת בני,

האם הבחנת שבזמן שאתה כועס אינך רואה דבר טוב סביבך?
האם הבחנת שבזמן שאתה כועס אנך יכול גם לאהוב?
האם הבחנת שבזמן שאתה כועס אינך רואה את ההזדמנויות שסביבך?

הכעס שהבאת על עצמך פועל בדיוק כמו המשקפיים השחורים הללו, ומונע ממך מלראות את האור הקיים מסביבך"

"אכן רבי" אמר איש הנרות " מהיום בו התמלאתי בכעס לא הבחנתי בדבר טוב בחיי, בעודי מרוכז בכעס שכחתי את אהובי, הכל סביבי נראה שחור משחור"

אבל רבי" השפיל איש הנרות את עיניו והמשיך "האם אני הבאתי על עצמי את הכעס הזה?"

"אכן כן בני" הביט הרבי בעיניים מלאות חום ואהבה והמשיך "וזו נקודה חשובה מאוד להבנה,
אין אדם בעולם היכול לגרום לך להרגיש רע או טוב, אתה הוא זה שבאמצעות מחשבותיו מייצר את הרגשות הללו"

הביט איש הנרות ברב כשואל "אבל רבי, הוא הרי חמס ושדד את כל כספי?"

"זה נכון בני, ועל כך הוא כבר ייענש בידי בורא עולם.
הרי אתה מבין שהכעס שלך לא הזיק או פגע בו במאומה.
הכעס שלך פגע אך ורק באדם אחד - והאדם הזה הוא אתה.
אתה בני צריך עכשיו לדאוג לעצמך , לעזור לעצמך לצאת חזק מהארוע הזה"

"אז מה שאני צריך זה לסלוח לו על מעשיו?" שאל איש הנרות.

"לא, בני" השיב הרב " אינך צריך לסלוח לו, אינך צריך לסלוח לאף אדם "

הביט הרב בעיניו של איש-הנרות המשתאה לדבריו של הרב הנערץ,
במשך דקה ארוכה הייתה שתיקה,

"יש אדם אחד בלבד שעלייך לסלוח לו,
והאדם הזה הוא ... אתה.
כן, לסלוח לעצמך על שגרמת לעצמך לחוש בכעס הגדול הזה"

"לסלוח לעצמי?" מלמל איש הנרות

"כן בני, לסלוח לעצמך ולאהוב את עצמך כי זהו סוד החיים הטובים"
סיים "בעל האור".


מייל תגובה ליוסי קדמי: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

פרטים