חזרנו הביתה עם לב וכליה חדשים - הללויה!!!

שמונה חודשים חלפו מהיום בו טסנו לסאן דיאגו, בחוסר ידיעה מוחלט מה מצפה לנו שם, והנה לפני מספר ימים חזרנו קרולין ואני הביתה עם לב וכליה חדשים ותחושה שזו תחילתו של עידן חדש, של חיים חדשים.
התקופה שחלפה היתה מהזמנים המשמעותיים ביותר בחיים של שנינו, חווינו חוויות מרגשות ובעיקר למדנו כמה דברים חשובים על החיים.

אני בדרך כלל אדם רציונאלי, אך במהלך שמונת החודשים הגישה שלי התערערה.
לאורך התקופה הזו היו מצבים של כאב, היו רגעים של פחד, אבל, ואבל גדול, אם אני מביט על כל שמונת החודשים האלו ההרגשה שלי מסתכמת במילה אחת "קסם".
חווינו בתקופה הזו ללא הרף רצף של ארועים שאין להם מבחינתי הסבר הגיוני.

כמה דוגמאות למה אני מתכוון:

1. בשעה 10 בלילה שעון ישראל הודיעו לנו שנמצא תורם מתאים עבורי, מיד התקשרנו לילדים שלנו, שני הבת שלנו היתה אמורה להגיע כדי לסייע לקרולין בתקופה ההמתנה הקשה של הניתוחים המורכבים. השעה 10 בלילה בישראל, אין לה כרטיס טיסה, אינה ארוזה ומוכנה,
בשעה 1 בלילה, 3 שעות מאוחר יותר היא כבר ישבה על המטוס בדרכה ללוס אנג'לס, היא הספיקה להגיע בדיוק בזמן שקרולין הייתה זקוקה לה.

2. כל הנסיעה, הטיפולים הרפואיים והשהייה מומנו ע"י הביטוח של קופת חולים כללית. מי מאיתנו לא שמע על חברות הביטוח ועל רצונם להתחמק מאחריות ועל הסבל הרב שנגרם למבוטחים.
אנחנו נדהמנו פשוטו כמשמעו מהשירות המקצועי, המהיר והדואג שקיבלנו, העברת הכספים מחברת הביטוח הייתה מהירה בצורה שהפתיעה אותנו, והכל בחן ואהבה. התחושה היתה שהם ממש איתנו.

3. עם הגיענו לסאן דיאגו כאשר התברר לנו שהשהות כנראה תהיה ארוכה מאוד, שכרנו דירה ורכשנו מכונית, פשוט מבנה העיר הוא כזה שאין לך אפשרות להתנייד בלי מכונית. לקראת חזרתנו חיפשנו קונה למכונית ושוכר שיחליף אותנו בדירה.
יום ג' 13/11 היה מועד הטיסה שלנו חזרה הביתה - ביום ב' בשעה 8 בערב הגיעו הקונים של הרכב, זוג מקסים ולקחו את המכונית כך שלא היה רגע בו היינו ללא רכב. וביום ג' שעה 7 בבוקר הגיעו השוכרים כדי לקבל את הדירה, נפרדנו מהם ונסענו בהסעה שאורגנה ע"י בית החולים לנמל התעופה בלוס אנג'לס..

4. ומעבר לכל, הלב והכליה שהושתלו נקלטו בצורה מצוינת, ותהליך ההחלמה שלי היה מהיר ומפתיע.

פשוט הכל דפק בצורה מושלמת שאינה ניתנת להסבר הגיוני.
המיתאם המופלא הזה חזר על עצמו בעוד מצבים רבים נוספים במהלך השהות שלנו.

היו מצבים בהם אמרתי לקרולין "יש לי תחושה כאילו איזה מלאך שומר ומגן עלינו".

אין לי ספק שלגישה הבלתי מתפשרת שאימצנו קרולין ואני הייתה תרומה גדולה לרצף הארועים המדהים שחווינו.

למה אני מתכוון כשאני אומר "הגישה שאימצנו"?

הייתה בנו אמונה מוחלטת בהצלחתו של כל ההליך הרפואי המורכב הזה, ואפילו לרגע לא אפשרנו לעצמנו לחשוב אחרת. אני חייב להודות שמי שהייתה לכל אורך המסע באמונה מוחלטת זו קרולין, לי היו רגעי חולשה בהם עלו מחשבות בסגנון "אם חלילה..." , אך מיד ,כשקרולין מקור השראה עבורי, החזרתי את עצמי למחויבות, לאמונה המוחלטת.

הקפדנו לשמוח ולצחוק ברוב שעות היום. את הבוקר היינו פותחים במוסיקה קיצבית שהייתה מגיעה אף לחדרים הסמוכים במחלקה, היו מצבים בהם הם אפילו ביקשו שנגביר את עוצמת הקול, לעיתים האחיות והרופאים היו נכנסים כשהמוסיקה מושמעת ופוצחים בריקוד וקרולין היתה מצטרפת אליהם בעוד אני מוחה כפיים בהתלהבות.

הקפדתי על השפה בה השתמשו הרופאים כלפי, לדוגמא אם רופא היה אומר: "אם המצב ישתפר אז.." , מיד הייתי מתקן "ד"ר, אתה מתכוון כאשר המצב ישתפר..." הם אהבו את זה , וזה הגיע למצב שכאשר היו אומרים משהו הם היו מתקנים את עצמם וצוחקים.

בחדר תמיד היה ריח טוב של אפטר שייב והיתה תחושה טובה, כל רופא או אחות שהיו נכנסים היו אומרים משהו בסגנון:"איזה ריח טוב יש תמיד בחדר הזה..".

הכנתי שלט צבעוני בולט עליו היה כתוב: Prepare To Be Amazed , "התכונן להיות מופתע", וכל רופא ללא יוצא מן הכלל היה מופנה תחילה לקרוא את השלט, למעשה זו היתה סוגסטיה שהכינה אותם לתוצאות הבדיקה, והם אכן היו המומים מקצב ההחלמה שלי. הם כל כך אהבו את זה שהיו מגיעים עם חבריהם כדי להצטלם איתי עם השלט.

המיקוד שלנו לאורך כל השהייה היה כיצד להפוך את הזמן שלנו לנעים יותר ומהנה יותר. ציידנו את הדירה ששכרנו באביזרים מפנקים, עשינו קניות של מזון, פירות וירקות שאיפשרו לנו לבשל מידי יום מאכלים שאנחנו אוהבים. קנינו אוהל ים וכיסאות נוחים ופעמים רבות בילינו על חוף הים המקסים ואכלנו שם את ארוחת הצהריים שלנו. בקיצור הפכנו את התקופה לחופשה מפנקת.

ואלו רק חלק מהפעולות שביצענו שיצרו תחושה של אנרגיה חיובית, אנרגיה טובה, בנו ובסובבים אותנו.

הרופא שלי בישראל ד"ר טוביה בן-גל כתב לי ימים ספורים לאחר הניתוח:
"ריגשת אותי מאד: הגיבור היחידי הוא אתה! האופטימיות שלך סוחפת את הנשמות של כל המטפלים בך להביא למימושה
כל הכבוד לך על התמודדות מדהימה עם מצבים קשים ביותר גופנית ונפשית עם החולשה קוצר הנשימה והבצקות ומעל לכל שלא ליפול ליאוש שמאיים בכל פינה,מעריץ אותך!!"

ואני אומר בליבי, הרי אני, קרולין, אנחנו איננו שונים מאף אדם, כל אחד יכול לעשות את מה שאנחנו עשינו ולחוות את התחושה הנפלאה הזו שכאילו היקום כולו מתארגן עבורך ובשבילך.

ופה אני רוצה לספר לכם את סיפור "הקנוניה הבינלאומית".

באחת מנסיעותי לסדנא בארצות הברית, נתקלתי בבחור שקרן בצורה בולטת, הוא כל הזמן חייך ומשך סביבו אחרים. סיקרן אותי מאוד לדעת מה סודו של הבחור המקסים הזה.
באחת ההפסקות ניגשתי אליו, לאחר ההכרות שאלתי אותן :"מה סוד האור הזה שקורן ממך והחיוך הכובש?"
ללא היסוס ענה לי הבחור:" אתה יודע, יש אנשים שחיים בתחושה שיש נגדם קנוניה , שדברים לא מסתדרים וכי הם אינם מצליחים כי כל העולם נגדם, ישנה קנוניה בינלאומית נגדם. כאשר הבנתי כיצד המחשבה הזו עובדת ומשפיעה על החיים שלהם, בחרתי בגישה שונה.
מאחר וזו מחשבה, ומחשבה היא מחשבה ואינה איזו אמת מוחלטת, אני בחרתי במחשבה הפוכה.
מחשבה שיש קנוניה בינלאומית אך במקרה שלי היא קנוניה בעדי. וכל דבר שקורה הוא חלק מהקנוניה הזו שבאה רק להיטיב איתי. ומאותו רגע אני חי בתחושה שכל היקום מתארגן עבורי, עכשיו תגיד לי עם מחשבה כזו לא תחייך כל היום ותהייה מאושר?"

וזו היתה ההרגשה שליוותה את קרולין ואותי לאורך כל המסע הזה.

המשפט שליווה אותי בכל רגע ורגע הוא: "משהו נפלא עומד להתרחש", זהו משפט שכבר שנים מלווה אותי, הן בחיים האישיים והן בקורסים שלי.

ואכן, משהו נפלא התרחש.

שבוע לפני החזרה הביתה שאלתי בקבוצת הווטס-אפ המשפחתית אילו מטעמים הם רוצים שאכין לארוחת יום השישי המשותפת שלנו לאחר 8 חודשים.
ביום רביעי נחתנו, ההכנות לארוחה החלו כבר למחרת, ובערב שישי כל המשפחה התכנסה ביחד לראשונה מאז הניתוח שלי, את תחושת האושר שחשתי קשה לי לתאר במילים,
אך ברגעים כאלו אתה קולט בעוצמה מה הם הדברים החשובים באמת בחיים.

הם דרך אגב ליקקו את הצלחות, פשוט התגעגעו לאוכל שאני מבשל.

אז דמיינו לעצמכם שיש קנוניה בינלאומית בעדכם, איזו תחושה נפלאה מחשבה זו מעניקה?
העיניין הוא שככול שאתה מאמץ את זה לעצמך יותר ויותר אתה רואה סימנים רבים יותר שהיקום מתארגן עבורך ובשבילך.
וכדאי לזכור שזו בחירה.

אז מה הבחירה שלך?

מאחל לך את כל הטוב שבעולם
יוסי קדמי

 

למשלוח תגובות ליוסי קדמי

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.