הלב נחמץ, תחושת כאב ועצב, תחושת אובדן גדולה.

למרות שכבר עשרות שנים אני לומד ומלמד כלים לשחרור רגשות שליליים,
ולמרות שהאמירה המובילה שלי היא "משהו נפלא עומד להתרחש",
אני בוחר כרגע להישאר בכאב.

הבוקר קבלתי מייל מאחד מבוגרי הקורסים שלנו שתאר את תחושת הטראומה הקשה שהוא חש.
בין היתר הוא שאל אותי: "האם אתה עדיין מאמין במשהו נפלא עומד להתרחש?".
אני חושב לעצמי שהשאלה הנכונה לשאול היא אחרת:
"האם בהכרח יש סתירה בין האמונה משהו נפלא עומד להתרחש לבין הכאב והעצב העצומים?"

כל אחד יכול לשאול את עצמו את השאלה הזו.
התשובה שלי לעצמי היא ברורה.
אני כרגע מרגיש כאב חד שמפלח את ליבי ויחד עם זאת אני מאמין ללא צל של ספק שהעתיד יהיה טוב.
זו הבחירה שלי!

אני רואה סרטונים מרגשים על ההתנדבות ואהבת ישראל,
על חיבור בין כל שכבות האוכלוסיה,
על תחושת אחדות שמזמן לא חשנו וכל כך היתה חסרה לנו.

הפעם חובה לוודא שתחושת האחדות והאהבה הזו תמשיך גם אחרי סיומה של המלחמה,
שלא תגווע כאשר הסכנה תחלוף.

עד כמה הגיוני שכאשר האחדות היא תוצאה של פחד ואיום חיצוני
היא גם נעלמת כאשר הסכנה מוסרת.

אבל כאשר האחדות היא תוצאה של אהבת ישראל טהורה,
אהבת אדם לחברו ואין זה משנה מה דעותיו או מנהגיו,
רק אהבה כזו תשאר לנצח ללא תלות בדבר חיצוני.

ואני חושב בליבי, יש לכולנו הזדמנות עכשיו לחזק ולשמר את האהבה הזו,
לעולם לא לתת לאף גוף או אדם לרמוס ולעוות אותה.
לא לתת לאף אחד לעולם יותר לפלג אותנו,
לעולם לא עוד!

חשוב להבין שזו בחירה,
וזו אולי הבחירה החשובה ביותר בימים קשים אלו.

אני בוחר באהבת ישראל לנצח נצחים,
אני בוחר לעולם לדבוק בערבות ההדדית שלנו אחד לשני
אני בוחר לאהוב כל אדם במדינה ללא קשר לשייכות פוליטית.

אני בוחר עכשיו להיות באבל והעצב הכבד.
אני בוחר באמונה ש…
משהו נפלא עומד להתרחש בעתיד עם המדינה והעם שלנו.

באהבה רבה
יוסי קדמי