אני חי היום בזכות הרופאים.
עד לפני כ-30 שנה השתלות משולבות של לב וכליה היו בלתי אפשריות.
יש לי הערכה עצומה לרופאים, במיוחד לרופא שלי ד"ר טוביה בן גל.

בסוף 2017 הייתי בדיאליזה של 12 שעות מידי יום,השתמשתי ברוב שעות היום במכשיר חמצן ונעזרתי במקל הליכה,
כשהגעתי לפגישה עם טוביה, המילים שהוא אמר לי היו:
"לנו אין את האפשרות לתת לך את הטיפול המתאים אני מציע שתיסע לסאן דיאגו"

לפני כמה ימים היתה לי פגישה עם אדם מקסים בשנות ה-60 לחייו שסיפר לי שבפגישה האחרונה עם הרופא שלו, הדברים שהרופא אמר: "כדאי שתתחיל להיפרד מבני המשפחה מאחר וזו מחלה סופנית ונותרו לך חודשים ספורים לחיות"

באותם רגעים חשבתי על טוביה, על הצניעות והחוכמה שבו ועל המילים "לנו אין את האפשרות…"
כי אם חושבים על זה לאותו רופא אין באמת מושג מה יקרה,
הוא פשוט לוקח את ניסיון העבר שלו עם חולים אחרים ומשליך מתוך זה על האיש המקסים שהגיע אלי לפגישה.

כאשר למעשה מה שהרופא הזה בעצם אומר : "לי אין את הידע והיכולת לעזור לך להאריך את חייך. נקודה"
אבל כנראה שכדי לומר משפט כזה צריך גדלות נפש כמו של טוביה.

רפואה זה מדע שמבוסס על סטטיסטיקה.
כאשר אומרים על דבר שהוא הוכח מחקרית,
רבים מאיתנו מקבלים את זה כאילו זו אמת מוחלטת וסופית.
בואו נבין מה המשמעות של המילים "הוכח מחקרית".
רפואה מבוססת על ראיות מחקריות.
מחקר מבוסס על ראיות סטטיסטיות.
סטטיסטיקה היא הכללה לכלל האוכלוסיה מתוך תוצאות שנמדדו על קבוצת מחקר שיכולה למנות מאות, ואפילו אלפים ולעיתים גם הרבה יותר.

יחד עם זאת זו תמיד הכללה , ולהכללה הזו קוראים "הוכח מחקרית".
להכללה הזו אנשים מתייחסים כאמת ומנהלים את חייהם כאילו זו עובדה מוחלטת.

וכך, כאשר רופא אומר לאדם "ימיך ספורים" – האדם מקבל את זה כאמת מוחלטת.
וכאשר אדם מקבל אמירה כאמת מוחלטת הוא מתחיל לתכנת את המוח שלו לאמת הזו,
וכאשר המוח מתוכנת הוא מתחיל לפעול בהתאם לתכנות שקיים בו,
ועד כמה הגיוני שזה אכן מתרחש במציאות.
ואז גם אותו רופא יכול לומר לעצמו "הנה שוב פעם צדקתי",
והידיעה הזו שקיימת אצלו לגבי אותם חולים שיגיעו אליו בעתיד רק מתחזקת עוד יותר.

דמיינו לעצמכם מצב בו אחרי שהרופא מבשר בשורה כזו, החולה שואל:
"ד"ר האם יש לך וודאות מוחלטת שזה מה שיקרה איתי?"
התשובה בהכרח היא "לא, אין לי וודאות מוחלטת".
ואז אני תוהה בליבי מה תהיה תגובת הרופא אם האדם יאומר לו:
"אז איך אתה מעז לומר לי את זה?"

בסיס ההתיחסות של הרפואה היא ההנחה שהגוף הוא מכונה.
וכמו מנוע של מכונית כשאתה מכיר מנוע אחד אתה מכיר את כולם ויודע בביטחון לצפות מה יקרה.
הגישה הזו מתעלמת מהקשר של גוף-נפש.

אחד הנושאים המרתקים ביותר בתחום בו אני מתמחה זה הכוח העצום של הנפש.
ישנן הגדרות שונות למהי הנפש, אולם יש הסכמה שהנפש היא המרכז, היא העיקר ,
היא אותו חלק השולט על כל הפעולות הגופניות, הנפשיות והרוּחניות.
ל"נפש" אני קורא "תת המודע".
תת המודע הוא מכלול המרכיבים הבלתי מודעים האחראים לכל פעילות או תופעה גופנית או מחשבתית.
תת המודע הוא השולט במערכת החיסונית בעלת היכולות האינסופיים,
הוא בעל השליטה על כל התרחשות גופנית והיכולת להתמודד עם אתגרים בריאותיים.

אם מקבלים את ההנחה הזו, אז עד כמה  זה חסר הגיון להשליך מאדם אחד לאחר.

אתה אחד יחיד ומיוחד, אין בעולם עוד אחד כמוך,

הגיוני? אז אם כך, מדוע מה שקרה עם אחרים נכון גם לגבייך?

וכאשר אתה קולט את זה באמת, זה מצב בו אתה יכול לקבל החלטה,
"אני אחד יחיד ומיוחד, אני אינני נתון סטטיסטי! נקודה!"

אחד ממקורות ההשפעה הגדולים ביותר על המערכת גוף-נפש אלו הן מילים .
למילים יש כוח עצום הרבה יותר ממה שניתן אפילו לדמיין.
מילים שאנחנו שומעים, מילים שנאמרות לנו ומילים בהן אנחנו משתמשים.
מילים הנאמרות ע"י בעל סמכות כמו רופא לדוגמא נתפשות בתת המודע כאמת מוחלטת.

רופא בצורה טבעית נתפש אצל אנשים כבעל סמכות, כחכם שהדברים שהוא אומר מבוססים ונכונים.
וכאשר רופא אומר לאדם "נותרו לך 6 חודשים" , האדם מקבל את האמירה הזו כאמת מוחלטת,
ובאותו רגע תת המודע מתחיל להפעיל את כל העוצמה שלו כדי ליצור במציאות את האמת הזו.

חשוב להבין מה זה בעצם תת המודע ומה התכלית שלו.
על פי הגישה שלי,
"תת המודע הוא מנגנון על שתכליתו ליצור במציאות את האמונות המוחלטות של האדם, את הדברים שהוא מאמין  שהם אמת מוחלטת."
ולא כפי שרבים נוטים לחשוב שהוא מן כותל משאלות שמקיים את הבקשות והרצונות.

אם אתה מאמין אמונה מוחלטת שתצליח – תת המודע מפעיל את מלוא העוצמה שלו כדי להוכיח לך שזה אכן כך, וחשוב לדעת שאותה עוצמה תופעל בכיוון ההפוך במידה ויש בך אמונה שלא תצליח.
עד כמה הגיונית ונכונה אימרתו של הנרי פורד
"אם אתה מאמין שאתה יכול או מאמין שאינך יכול בכל מקרה אתה צודק".

ברגע שמידע נקלט בתת המודע כאמת מוחלטת הוא מתחיל להפעיל את כל העוצמה שלו ליצירת האמת במציאות.
רופאים שאמרים לחולים מה צפוי להם או כמה זמן נותר למעשה באותו רגע מבלי דעת חורצים את גורלו של האדם.
הרופאים אינם עושים זאת חלילה מתוך כוונה רעה, עבורם זו האמת המוחלטת, עבורם כל מי שלא מקבל את האמת הזו חי באשלייה.
אני קורא לזה מצב של חוסר מודעות.
חוסר מודעות להבנה הבסיסית שמה שהם מקבלים כאמת זו אינה אמת מוחלטת זו רק אפשרות, זו בוודאי אינה עובדה מוחלטת.
אין לאף אחד ידיעה מוחלטת מה יקרה מחר,
על אחת כמה וכמה מה יקרה בעוד כמה חודשים.

בתקופה של לפני ניתוח ההשתלה שעברתי נפגשתי עם רופאים רבים.
בכל פעם שרופא או אחות היו אומרים לי מה יקרה איתי בעתיד, הייתי אומר לרופא:
"ד"ר האם היה לך פעם חולה בשם יוסי קדמי?
אז איך אתה יודע מה יקרה איתי?
אתה אולי יודע מה קרה עם חולים אחרים שהיו לך, והאם זה בהכרח קשור אלי?"

קבעתי לעצמי כלל, אני רוצה שרק רופאים אופטימיים יטפלו בי.

יום אחד היינו קרולין ואני בפגישת ייעוץ אצל רופא מומחה ברמת גן, הוא הביט במסמכים זמן רב, ואז הפנה אלי מבט רציני ואמר "המצב שלך מאוד קשה, אתה…" ,
עצרתי אותו ולא נתתי לו להמשיך לדבר, ואמרתי:
"אתה ד"ר לא תהיה הרופא שלי, כמה אני צריך לשלם על הפגישה…" קמנו והלכנו.

ואני תוהה בליבי עד כמה חשוב לבחור את הרופא שלך,
לא לתת לכל אחד אקראי לטפל בך ולהעביר לך סוגסטיות (מילים) חורצות גורל.
עד כמה הגיוני לבדוק התאמה של האדם שמתעסק בחיים שלך,
עד כמה הגיוני להתחיל לראיין רופא ולבדוק אם הוא מתאים לך.
וכאשר נתקלים ברופא עם גישה שאינה מתאימה לפטר אותו ולמצוא את הרופא המתאים –
עד כמה זו גישה שבאמת משרתת אותך ומקדמת אותך,
עד כמה גם עם גישה כזו רופאים יתחילו להיות מודעים יותר למה ואיך הם אומרים ולדעת שהמילים שלהם חורצות גורל.

כאשר רופא אומר לחולה:"אינני יודע כיצד לעזור לך"
זו לא רק אמת עובדתית אלא בראש ובראשונה צניעות.

אבל האחריות האמיתית מוטלת עלינו.
אנחנו אלה שמקבלים את הדברים כאמת מוחלטת.
עד כמה הגוני, להתחיל להטיל ספק.
כאשר רופא אומר מה יקרה לך בעתיד – להתחיל להטיל ספק.

שיהיה ברור, אין פה התכחשות לעובדות, עובדות הן נתונים.
זה שממצאי הבדיקות הן עם תוצאות מסוימות זו עובדה.
הפרשנות שניתנת לעובדות האלו וההשלכות של הפרשנות על העתיד אלו אינן לעולם עובדות.
אלו לעולם אינן אמת מוחלטת.

וזו אחריות שלנו להתחיל להטיל ספק באותן אמירות שאינן מקדמות אותנו.

להטיל ספק.
להבין באמת שלרופא אין מושג, הוא שבוי באיזו אמת שלו, שמבוססת על הניסין האישי שלו ואינה אומרת עלייך שום דבר מוחלט וסופי.
אתה אחד יחיד ומיוחד, אין, לא היה ולא יהיה אף אחד בדיוק כמוך,
ואם כך מה המשמעות של סטטיסטיקה לגביך?

כשהרופא המנתח בסאן דיאגו אמר לי שהסיכון הוא רק 70% שהניתוח יצליח, הבטתי לו העיניים ואמרתי: "ד"ר זה הולך להיות הרבה יותר מוצלח פשוט וקל ממה שאתה מדמיין"

הוא לרגע היה בהלם מהתגובה.
רבים שטיפלו בי לאורך הדרך ושמעו את התגובה הזו שלי היו מביטים עלי ברחמים כאילו אומרים בליבם שאני חי באשליות.
פה החובה שלנו לזכור אנשים אלו שבויים בתוך האמונות שלהם,
הם בטוחים שמה שהם מאמינים זו אמת מוחלטת.
הם חושבים שאם אתה לא מקבל את האמונות שלהם אתה חי באשליות.

בתקופות המאתגרות ביותר של לפני הניתוח כשהיו שואלים אותי , מה שלומך? התשובה שלי הייתה –
פשוט נפלא הולך ומשתפר מרגע לרגע.
רבים היו שואלים אותי, תגיד אתה לא משלה את עצמך,
התגובה שלי היתה "בוודאי שאני משלה את עצמי, הענין הוא שגם אתה משלה את עצמך, וההבדל ביננו הוא שאתה משלה את עצמך וסובל אני משלה את עצמי ומרגיש מצוין".
אין לאף אחד מושג מה באמת יקרה בעתיד, כל מחשבה ללא יוצא מן הכלל על העתיד היא אפשרות, היא אשלייה, היא אינה אמת.
ולכן, זו האחריות המוחלטת שלנו שלא ליפול לאשלייה של הרופא,
אלא ליצור לעצמנו אשלייה שתהייה הרבה יותר יעילה.

כשאתה מבין כיצד המוח עובד, אתה מבין שבמצבי פחד אנחנו נכנסים למצב של הישרדות ואז המערכת הסימפטאטית נכנסת לפעולה ומזרימה את עיקר האנרגיה והמשאבים לשרירים ופחות למערכת החיסונית, כאשר זה קורה אנחנו בעצם מחלישים את עצמנו והופכים להרבה יותר פגיעים, וכאשר אתה חש תחושות טובות ורגיעה נכנסת לפעולה המערכת שנקראת הפראסימפטיטית  והיא זו שמחזקת את המערכת החיסונית שלך.

המערכת החיסונית היא אותו מנגנון בעל עוצמה שעדיין אין לחוקרים את ההבנה המלאה כיצד המנגנון הזה פועל .
המערכת החיסונית היא זו שמרפאה ומחוללת ניסים רפואיים.
מה זה נס רפואי?
זו אותו מצב בו ההחלמה של האדם לא היתה עפ'י הנתונים הסטטיסטיים,
הרפואה דרך אגב אינה מתיחסת לניסים רפואיים מאחר ומספרם של אלו זניח יחסית לכלל האוכלוסיה.
האמת היא שניסים רפואיים מתחוללים אצל אנשים כתוצאה מפעילות מסוימת במערכת החיסונית שלהם.
זה כאילו שניסים רפואיים מתרחשים אצל אנשים שתת המודע שלהם לא קיבל את המחקרים והסטטיסטיקות והפעיל את עוצמתו ליצירת אמת אחרת.

יש כמה עובדות היסטוריות שיכולות לפתוח נקודת מבט משחררת יותר על אמירות והתיחסות של רופאים.
מעטים מודעים לכך שבמשך 2300 שנה מאז המאה ה-5 לפני הספירה מתקופתו של היפוקרטס, ועד המאה ה-19 , בסיס הגישה של הרפואה היה מה שנקרא: "ארבע הליחות".
ההנחה היתה שלאדם יש 4 ליחות: מרה שחורה, מרה, כיח, דם. וכאשר עקב גורמים חיצוניים מתערער האיזון שבין הליחות, האדם חולה. ושיטות הריפוי היו באמצעות הקזה או הוספה של הליחות.
דיכאון לדוגמא היה סימן לחוסר איזון במרה השחורה.
הביטוי "מרה שחורה" מקורו בגישה הקדומה הזו, הביטוי "מזג טוב" גם מקורו בגישה הזו, שכאשר אדם נמצא באיזון ליחות אף אחת מהן לא משתלטת על גופו.

הקזת דם ושימוש בעלוקות הם גם כן נטועים בגישת ארבע הליחות.
זו היתה הגישה של הרפואה המערבית ועל זה היה מבוסס הטיפול שנתנו הרופאים.
כל דבר שחרג מהגישה הזו נחשב בעיניהם ללא מדעי.

סיפור מדהים,
דוגמא מדהימה הוא סיפורו של רופא בשם זמלוויס.
רופא מיילד הונגרי שאושפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש לאחר שהקהילה הרפואית של ימיו סירבה לקבל את טענתו הנכונה בעליל – רופאים צריכים לשטוף ידיים.
בתקופתו שיעור עצום מהנשים (33-10 אחוז) מתו ממה שכונה אז "קדחת הלידה".
הוא הבחין שבמחלקה אחת שעור התמותה עמד על 18אחוז, ובמחלקה אחרת על 2% בלבד.
הוא הבין שכל ההבדל בין המחלקות הוא שבאחת עבדו בעיקר מיילדות, ובשניה עבדו  רופאים שגם הדריכו סטודנטים בנתיחת גופות.
הפתרון שהציע היה פשוט – נטילת ידיים בחומר מחטא אחרי נתיחת הגופות.
אולם הממסד הרפואי סירב לקבל את המסקנה הזאת וראה בה אמונה טפלה לא מדעית, שנוגדת את הפרדיגמה שגרסה שמחלות נובעות מחוסר איזון בארבע הליחות של הגוף. רופאים רבים אפילו נעלבו מהדרישה לשטוף את ידיהם. זמלווייס נתקל בבוז ובזלזול עד שב-1865 סבל זמלוויס מהתמוטטות עצבים ואושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי בווינה. הוא התפרע שם, הוכה וכעבור שבועיים מת מפצעיו.

ואני רק חושב לעצמי עד כמה הדבר הזה הוא אבסורדי בתקופת הקורונה.ולחשוב שרופאים שנחשבו מלומדים ואנשי מדע בכירים וידועי שם פסלו בבוז את ההנחה שצריך לשטוף ידיים, פשוט מדהים.
ואני רק תוהה בליבי מה תהייה "שטיפת הידיים " האסורדית עליה ידברו בעוד 50 שנה שהיום נחשבת לעובדה מדעית.

להתחיל להטיל ספק.