מיד כשראיתי את מתן התרשמתי מההופעה החיצונית שלו.
כהרגלי פתחתי בשאלה, "מה מטרת הפגישה?" תשובתו הייתה:"אני מבולבל לגבי העתיד, לא מצליח להחזיק מעמד במקום אחד, שנה הבאה אני כבר אהיה בן 30 ואני רוצה לעשות סדר בחיים שלי". השיחה ביננו החלה להתמקד בעתיד אך בכל פעם שעלתה אפשרות שהייתה עשויה להתאים למתן,  טון הקול לפתע נחלש , מבט העיניים הופנה למטה, מן תחושה של התנגדות או קונפליקט פנימי, בשלב מסוים אמרתי: "מתן, בוא נעצור לרגע, כשאני שומע אותך אני תוהה בליבי האם יש משהו נוסף שמפריע לך…. ", הייתה שתיקה, מתן הביט בי בעיניו החומות ואמר:" מעולם לא דברתי על זה עם אדם. קשה לי מאוד לדבר עם זרים. אני ממש נכנס להתקף של חרדה שאני מרגיש אותו בכל הגוף. אתה יודע, עכשיו,  לפני שהגעתי אלייך, בדלת הכניסה, כמעט והסתובבתי והלכתי…"
"ממתי אתה זוכר את ההתנהגות הזו?" שאלתי , "מאז ומעולם, מיום שאני זוכר את עצמי" ענה מתן.
"תגיד" אמרתי "האם יכול להיות שיצאת מבטן אימך עם ההתנהגות הזו? האם יכול להיות שכאשר הרופא המיילד הביט בך הרגשת פחד והשפלת מבט?"
מתן חייך חיוך מקסים ואמר "לא" משועשע,
"מצויין" המשכתי "כלומר בגיל צעיר כלשהו קרה משהו שבעקבותיו החלה להיווצר בך ההתנהגות הזו, נשמע הגיוני?" , מתן הנהן בראשו ואמר "הגיוני מאוד".

"אז בוא לרגע תחשוב על הילד בן השנתיים או החמש ששמע או ראה או חווה משהו שהתחיל להניע מנגנון שבעקבותיו התקבלה ההחלטה, לדבר עם זרים זה מסוכן, או משהו דומה, תחשוב לרגע שהחלטה כזו נחרטה בראשו של ילד קטן, ולמרות שהשנים חלפו והוא הלך וגדל , הוא הקפיד להתייחס להחלטה הזו כאל אמת, וככול שהזמן חלף הוא צבר יותר ויותר הוכחות שזה אכן כך, שחיזקו עוד יותר את ההחלטה, מן גלגל שרק הולך ומחזק את עצמו, הגיוני?"
מתן, לא ענה לי, אלא רק הנהו בראשו והביט לצד בניסיון להסתיר את הדמעות שרצו לפרוץ להן.
"אילו הדמעות האלו היו יכולות לדבר, מה הן היו אומרות מתן? " שאלתי,
ובעוד הדמעות זולגות ענה לי : "הן היו אומרות , עד כאן, לא יותר, הגיע הזמן לקבל החלטה אחרת",
"מצויין" עניתי,
"אבל" השיב מתן, אני כל הזמן אומר לעצמי , די כבר, לא מתאים לך להתנהג כך, תשתנה, אך דבר לא עוזר, וזה ממשיך וממשיך"
"תחשוב לרגע" אמרתי "האם הפחד הזה הגיוני?"
"לא"
"אילו היית יכול עכשיו לשנות את ההתנהגות הזו, האם היית עושה זאת?"
"בשנייה זו " השיב מתן,
"כלומר הגיוני שההתנהגות הזו נשלטת ע"י איזה שהוא חלק בלתי מודע בך, חלק שאין לך שליטה מודעת בו, האם זה נשמע הגיוני?"
"כן"
"לכן התהליך שאנחנו הולכים לעשות הוא תהליך שעובד עם החלק הלא מודע הזה, ותחשוב, כאשר תהיה אפשרות לתקשר עם החלק הזה, ובאמת לעשות בו שינוי, האם הגיוני שההתנהגות הזו תשתנה?"
"כן"
בשלב הזה הנחתי את מתן בתהליך המבוסס על אותו רעיון המופיע בתהליך בסרטון של הניוזלטר הזה,

לפני שהסתיים המפגש, שאלתי את מתן " מה המשפט שמשקף את מה שאתה מרגיש עכשיו?"
בקול בוטח ובעיניים קורנות אמר:" אני מלא ביטחון ועוצמה ואוהב את מי שאני"
למעלה מחצי שנה לא שמעתי דבר ממתן.
עד שיום אחד מצאתי בתיבת הדואר מכתב ממנו, כאשר פתחתי התרגשתי, בפנים הייתה הזמנה לחתונה של מתן, עם תוספת אישית בכתב יד "הכרנו שעה אחת בלבד, אולי השעה החשובה בחיי".